סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע, כי עובד שמתפטר בגלל "הרעה מוחשית בתנאי עבודתו", זכאי לדרוש פיצויי פיטורים. החוק אינו מפרט דיו מהם הרעות מוחשיות, אלא נוקט בלשון כללית. לצורך הבהרה, אמנה הרעות מוחשיות אפשרויות בתנאי עבודה, אשר בגינן יכול העובד להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים
כאמור בחוק הגנת שכר, תשי"ח-1958. סעיף 61(א)(3) לחוק העונשין אוסר מפורשות הלנת שכר לעובד, וקובע כי הלנת שכר לעובד הינה עבירה פלילית, כאמור: "מעביד שלא שילם לעובדו שכר וחלף היום הקובע שלאחריו הפך אותו שכר לשכר מולן, והמעביד לא הוכיח שאי תשלום השכר נבע מנסיבה שאינה בשליטתו, דינו - מאסר חצי שנה או קנס".
עובד אשר לא קיבל את שכרו במועד, רשאי יהיה לקבל פיצויים ממעבידו בגין הלנת שכרו.
פיצויים אלו נועדו לפצות את העובד אשר שכרו לא שולם במועדו, ונועד לשמש ככלי הרתעה מפני מעבידים אשר מאחרים בתשלום שכר לעובדיהם. הלנת שכר יכולה לחול על כל שכר העובד או לחלופין רק על חלק משכרו, עם זאת יש להידרש לכך שההגנה הנ"ל אינה ניתנת לכל מרכיבי השכר, אלא מתמצת רק ברכיבים אשר הוגדרו בחוק הגנת השכר כ"מוגנים" (למשל: שכר בסיס, שעות נוספות וכו'...), לעומת ניכויי חובה של המעביד כלפי עובדיו אשר בהם לא ניתן לתבוע פיצוי בגין הלנת שכר (למשל: הפרשות עובד לקופות גמל ופנסיה, מס ארגון, חובות כספיים של העובד למעביד).
