סנקציות בגין אי מתן הודעה מוקדמת
בהתבסס על חוק הודעה מוקדמת לפיטורים להתפטרות התשס"א-2001, מעסיקים המעוניינים לפטר את עובדיהם או לחלופין עובדים אשר מעוניינים להתפטר, חייבים לעשות זאת תוך התראה מוקדמת.
במצב בו מעביד פיטר עובד ללא מתן הודעה מוקדמת, הוא יידרש לשלם לעובד פיצוי בסכום משכורתו של העובד בגין תקופת הזמן שבה נדרש לתת לעובד הודעה מוקדמת. במצב בו עובדהתפטר ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת, הוא נדרש לשלם למעבידו פיצוי בסכום משכורתו בגין תקופת הזמן שבה נדרש ממנו לתת למעביד הודעה מוקדמת. (בפועל, המעביד מקזז את ימי ההודעה המוקדמת שחייב המעביד ממשכורתו האחרונה).
פטור ממתן הודעה מוקדמת
בהתבסס על הוראות החוק, קיימות לעיתים נסיבות מיוחדות שלנוכח קיומן אין העובד נדרש למתן הודעה מוקדמת למעבידו בגין התפטרותו. החוק אינו מציין במפורש מהן הנסיבות המיוחדות הללו, ואלו נתונות לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה. (למשל: מצב בו עובד סובל מהטרדות מצד מעסיקו, הקנטות וכו'... במצב מעין זה אין לחייב את העובד במתן הודעה מוקדמת למעבידו שכן אילו נסיבות בהן לא ניתן לחייב את העובד להמשיך ולעבוד אצל מעביד זה).
להבדיל, פטור ממתן הודעה מוקדמת למעביד ניתן רק אם קיימת עילה לשלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת בהתאם לחוק פיצוי פיטורים, או אם בית הדין למשמעת הורה על פיטורים ללא פיצויים בהתבסס על הוראות חיקוק הקובעות שיפוט משמעתי.
במשך ששה חודשי עבודתו הראשונים- יום אחד מראש בגין כל חודש עבודה. במשך החודש השביעי לעבודתו ועד שנתו הראשונה בעבודה- 6 ימים מראש + יומיים וחצי בגין כל חודש עבודה בתקופה הנ"ל. לאחר שנת עבודתו הראשונה- הודעה מוקדמת בהתראה של חודש ימים.
